רקע אזורי ומוקדי מתיחות
בסוף 2023 וראשית 2024 התרחשה הסלמה אזורית רחבת־היקף, שהביאה את המזרח התיכון למצב של עימותים מרובים. מתקפת חמאס על ישראל באוקטובר 2023 הציתה מלחמה קשה ברצועת עזה, ובעקבותיה נפתח גם חזית לחימה בלבנון מול חזבאללה. ישראל הצליחה לנצח את חזבאללה בעימות של 2024, ובכך הוסרה (לפחות זמנית) איום ישיר מצפון.
במקביל, התרחשו חילופי מהלומות בין איראן לישראל: איראן שיגרה מתקפות טילים ישירות על ישראל בשנה שעברה (במסגרת מה שכונה באיראן "הבטחה אמיתית" I ו־II באפריל ובאוקטובר 2024), וישראל הגיבה בתקיפות כירורגיות על תשתיות הטילים של איראן. בתימן, המורדים החות'ים הפרו את השקט ותקפו מטרות אזוריות וימיות בשם הציר האיראני, מה שהוביל לתגובות צבאיות נגדם.
אירועים אלו החלישו באופן משמעותי את "ציר ההתנגדות" של איראן – חמאס הוכה קשות בעזה, חזבאללה ספג נזק כבד בלבנון, ומיליציות פרו-איראניות בעיראק ובסוריה איבדו בכירים ואמצעי לחימה. אפילו בזירה הסורית נרשם שינוי בהנהגה: בתחילת 2025 הורכבה בסוריה ממשלת מעבר בראשות אחמד אל-שרע, במהלך שמשמעותו דחיקת משטר אסד הצידה בתום מלחמת אזרחים ממושכת. שינוי זה בסוריה מערער עוד יותר את אחיזת איראן באזור.
על רקע מצב אזורי זה – שבו איראן רואה את בעלי בריתה נחלשים או מוסחים, ואילו ישראל וארה"ב מחזקות שיתוף פעולה – התגברה המתיחות הישירה בין וושינגטון לטהראן סביב תוכנית הגרעין האיראנית ופעילותה האזורית. איראן, שהתקדמה מאוד בתוכנית הגרעין שלה בשנים האחרונות, חרגה הרבה מעבר למגבלות הסכם הגרעין מ-2015 והעשירה אורניום לרמות גבוהות, עובדה שמעוררת חשש במערב שהיא קרובה ל"סף גרעיני".
עמדות הצדדים העיקריים:
ארצות הברית (ממשל טראמפ):
- רואה בתוכנית הגרעין האיראנית איום מיידי
- מאמץ קו תקיף לבלימת איראן מחשש ש"חלון ההזדמנויות" נסגר
- דורש חזרה להסכם גרעין מחמיר והתייחסות לתוכנית הטילים
- חידש והחריף את הסנקציות הכלכליות
איראן (בהנהגת חמינאי):
- מסרבת לוותר על "זכויותיה" הגרעיניות ויכולות ההגנה
- נוקטת טקטיקה של עמידה איתנה בפומבי
- מוכנה לדיאלוג עקיף אך לא תחת איום ישיר
- דורשת "מחוות רצון טוב" כתנאי למפגש פנים-אל-פנים
התפתחויות מדיניות ודיפלומטיות
לאורך שלושת החודשים האחרונים נפרשה מערכה דיפלומטית מתוחה בין וושינגטון לטהראן, כשכל צד מציג תנאים נוקשים. מצד ארה"ב, ממשל טראמפ שב למדיניות בלתי מתפשרת כלפי איראן, המזכירה את ימי "הלחץ המקסימלי" אך אף יותר אולטימטיבית: הנשיא דורש לא רק חזרה להסכם גרעין מחמיר, אלא גם התייחסות לתכנית הטילים הבליסטיים של איראן ולהתפשטותה האזורית.
"אם איראן לא תתפשר – נפעל צבאית, וראינו כבר מה קרה בעימותים אחרים באזור"— דונלד טראמפ, נשיא ארה"ב
טראמפ המחיש את נחישותו במכתב ששיגר לחמינאי בתחילת מרץ (דרך עומאן) שבו קצב זימון קצר מאוד – כ-8 שבועות – להשגת "עסקה חדשה". לוח זמנים זה, עד ראשית מאי 2025, לחיץ באופן קיצוני (לשם השוואה, המשא ומתן על הסכם ה-JCPOA ב-2015 ארך 20 חודשים).
מצד איראן, הנהגת הרפובליקה האסלאמית נקטה טקטיקה של עמידה איתנה פומבית – אך לצד נכונות עקרונית לדיאלוג בעקיפים. המנהיג העליון חמינאי הבהיר מוקדם (בפברואר) שאין בכוונתו "להתכופף" ולשאת ולתת ישירות תחת איום. במקום זאת, טהראן נענה למתווה של תיווך עומאני כדרך לשמור על כבודו: שר החוץ עבאס עראקצ'י הכריז ש"דו-שיח עקיף יכול להבטיח דיאלוג אמיתי ויעיל", ובכך אישר בעקיפין את קיום השיחות המתוכננות בעומאן.
"טילים והיכולת של ציר ההתנגדות – לעולם לא יהיו על שולחן המו"מ"— גורם צבאי איראני בכיר, סוף מרץ 2025
בזירה הבינלאומית הרחבה, שחקנים נוספים משפיעים על המהלכים הדיפלומטיים: עומאן ממלאת תפקיד המתווך הנייטרלי ומארחת את המגעים בעקיפין. רוסיה וסין מביעות תמיכה פומבית באיראן – מוסקבה אף חתמה על ברית אסטרטגית חדשה ל-20 שנה עם טהראן כעדות לברית ההולכת ומתהדקת.
ישראל, מצדה, שותפה להתייעצויות האסטרטגיות עם ארה"ב: ביקורו של רה"מ בנימין נתניהו בוושינגטון (7 באפריל) המחיש את התיאום הקרוב – נתניהו תמך בהפעלת לחץ מרבי על איראן, ואף אמר ש"אם דיפלומטיה יכולה למנוע גרעין – מצוין, אבל שיושג פירוק מלא כמו בלוב", אחרת, הבהיר, למגינת לב "הזמן נגמר ואז נשתמש בכוח, וכולם מבינים זאת".
אירועים דיפלומטיים מרכזיים:
ינואר 2025
תחילת כהונת טראמפ; הצהרות ראשונות על "קו נוקשה" כלפי איראן
פברואר 2025
חידוש הסנקציות הרחבות; הבהרת חמינאי כי לא "יתכופף" תחת איום
תחילת מרץ 2025
מכתב טראמפ לחמינאי; הצבת אולטימטום של 8 שבועות להסכם; הסכמה עקרונית לשיחות בעומאן
7 באפריל 2025
ביקור נתניהו בוושינגטון; תיאום עמדות לגבי "האופציה הצבאית"
12 באפריל 2025
מפגש מתוכנן בעומאן בין נציגי איראן וארה"ב
ראשית מאי 2025
תום האולטימטום האמריקני להשגת "עסקה חדשה"
התפתחויות צבאיות, איומים והיערכות בשטח
בצל המהלכים הדיפלומטיים, שני הצדדים – וושינגטון וטהראן – נקטו שורה של צעדים צבאיים שנועדו להרתיע, לאיים ולהתכונן לאפשרות של עימות. המטרה הגלויה של ארה"ב היא להפגין לאיראן את המחיר הכבד של התגררות, בעוד איראן מבקשת להמחיש שתקיפה אמריקנית או ישראלית תוביל להסלמה אזורית רחבה וכואבת.
תגבור כוחות אמריקני באזור:
בחודשים אלו ביצעה ארה"ב ריכוז נדיר של עוצמה צבאית במזרח התיכון. לפי דיווחים גלויים וסימני מודיעין פתוח (OSINT), הצבא האמריקני פרס נכסים אסטרטגיים רבי-עוצמה בהיקף המזכיר הכנות למלחמה:
- מפציצים חמקנים מדגם B-2 Spirit הוטסו לבסיס האי דייגו גרסיה
- נושאת מטוסים USS Harry S. Truman בזירת הים האדום/מפרץ
- פריסת מטוסי קרב מתקדמים (F-35, F-15) בבסיסי מפתח
- תגבור מערכות הגנה אווירית (פטריוט ו-THAAD) להגנת כוחות ומתקנים
"מנוף ההרתעה החזק ביותר – לרכז כוח אש באזור בתקווה שהפגנת הכוח לבדה תשיג את התוצאה הרצויה מבלי שנצטרך להשתמש בו"— גורם בצבא ארה"ב
התבצרות והרתעה איראנית:
מהצד השני, איראן נערכה במרץ רב לתרחישי תקיפה נגדה:
- תרגילי הגנה אווירית רציפים לאורך החודשים
- ביקורות פתע ביחידות ההגנה האווירית בחזית הדרום (4 באפריל)
- האצת מאמצים לשקם יכולות קריטיות שנפגעו בשנה הקודמת
- ייבוא חומרים כימיים לייצור דלק טילים מוצק (נתרן פרכלורט)
איראן גם דאגה לשגר מסרי איום מרתיעים, כולל:
- איומים לתקיפת בסיסי ארה"ב, כולל בסיסים מרוחקים כמו דייגו גרסיה
- אפשרות לסגירת מצרי הורמוז ולשיבוש הסחר העולמי
- רמיזות לחידוש מתקפות ישירות על ישראל
- השקת טיל "אתמאד" החדש, שכונה "הטיל הבליסטי הישראלי"
פעילות השלוחות האיראניות באזור:
עיראק:
המיליציות השיעיות הפרו-איראניות משגרות מסרי איום אך גם מנהלות מו"מ לדעיכת פעילותן. ארגונים חדשים מפיצים תעמולה לוחמנית, אך מנהיגי מיליציות ותיקים נמצאים בקשר עם הממשלה ומביעים הסכמה עקרונית לפירוק מסגרות צבאיות.
סוריה ולבנון:
חזבאללה שומר על פרופיל נמוך לאחר המלחמה עם ישראל ב-2024. הארגון מורתע ואינו מעוניין בעימות ישיר חדש. נוכחות משמרות המהפכה ומיליציות פרו-איראניות בסוריה נפגעה בעקבות שינוי השלטון.
עזה והפלסטינים:
חמאס והג'יהאד האסלאמי אינם חזית פעילה משמעותית לאחר המכה הקשה שספגו. יכולתם הצבאית מצומצמת והם מתמקדים בשיקום בעזה.
תימן וים סוף:
המורדים החות'ים ממשיכים לשגר מתקפות על כלי שיט בים האדום, כולל ניסיונות לפגוע בספינות אמריקניות. ארה"ב וסעודיה מגיבות במבצעים אוויריים ממוקדים.
ישראל ומדינות המפרץ:
ישראל נמצאת בכוננות גבוהה ושיקמה את מלאי התחמושת עם תגבור אמריקני. מדינות המפרץ נמצאות במצב עדין - הן תומכות במדיניות הנוקשה כלפי איראן, אך חוששות להפוך למטרות אם יסופקו לארה"ב מתקניהן.
תרחישים אפשריים – הערכת סיכויי העימות
פריצת דרך דיפלומטית (דחיית העימות)
שיחות עומאן יניבו התקדמות כלשהי או הבנות ביניים שמספיקות למנוע הידרדרות מיידית. ייתכן שיוסכם על השעייה חלקית של תוכנית הגרעין בתמורה להקלה מסוימת בסנקציות. כל צד יוכל להציג זאת כניצחון: טראמפ יטען שאיראן "נכנעה" והקפיאה את תוכניתה, ואילו חמינאי יציג שקיבל הקלה בסנקציות ללא ויתור רשמי.
שימור הסטטוס-קו המתוח
השיחות מתקיימות אך לא מביאות להסכמה, אך שני הצדדים אינם ממהרים לפתוח באש. ייתכן שטראמפ ייתן ארכה נוספת לדיפלומטיה, ואיראן תנקוט צעד סמלי להפגת לחץ. במצב זה עשויות להתרחש התנגשויות מוגבלות, אך שני הצדדים ישמרו הקפדה לא לדרדר את התקריות למלחמה כוללת.
הסלמה מבוקרת לעימות מוגבל ("מכה כירורגית")
השיחות נכשלות, וטראמפ עם נתניהו מחליטים לממש את איומיהם בתקיפה מוגבלת ומפתיעה על איראן. מדובר במתקפה אווירית מרוכזת על מטרות מוגדרות: מתקני גרעין מרכזיים ואולי מתקני טילים ומפקדות משמרות המהפכה. התקווה היא שאיראן תבחר להגיב באופן מינורי כדי לא לפתוח במלחמה כוללת.
מלחמה אזורית רב-חזיתית
התרחיש הקיצוני ביותר: השיחות קורסות והצדדים עוברים למלחמה פתוחה, או תרחיש של "מכה כירורגית" שיצא משליטה.
מלחמה כזו תכלול: מתקפות אוויר כבדות על מטרות רבות באיראן; ירי מסיבי של טילים בליסטיים וכטב"מים מאיראן; שיתוק נתיבי השיט במצרי הורמוז ובים סוף; הפעלת כל זירות הפרוקסי. העימות עשוי להימשך שבועות עם נזק כבד באיראן, פגיעה בכלכלת העולם ונפגעים רבים.
סיכום והערכה
שלושת החודשים האחרונים הציבו את איראן וארצות הברית על מסלול התנגשות חסר תקדים מאז 1979, עם פוטנציאל עימות צבאי ממשי המתנשא כעננה כבדה מעל האזור. שני הצדדים מנהלים משחק שחמט מורכב הכולל דיפלומטיה תחת איום, הפגנת כוח, ושילוב של לחצים גלויים וסמויים.
השבועיים הקרובים (אמצע אפריל עד תחילת מאי 2025) הם תקופת מבחן מסוכנת במיוחד. המפגש המתוכנן בעומאן (12 באפריל) ותום האולטימטום האמריקני (ראשית מאי) מהווים נקודות הכרעה. אם השיחות יסתיימו בפיצוץ מילולי, ייתכן שתבוא תגובת כוח מערבית תוך שעות או ימים.
"איש לא רוצה מלחמה, אך כולם נערכים לגרועה מכל – זהו משחק מסוכן של ברוגז שעלול להפוך בן לילה לתבערה אזורית"— גורם מערבי בכיר
העולם יעקוב בדריכות האם יצלחו המאמצים לרסן את המשבר במסגרת דיפלומטית – או שנראה גלישה למערכה צבאית, מוגבלת או נרחבת, שעקבותיה יורגשו לאורך שנים.